גם אתם מרגישים כמו סופרים או משוררים כשאתם מנסים לכתוב את התוכן השיווקי שלכם? הנה טריק קטן שיגרום לאנשים רבים יותר לקרוא מה שאתה כותבים: כיתבו בשפה מדוברת. והעקרון – אם לא הייתם אומרים את זה אל תכתבו את זה!

משהו מוזר קורה לאנשים כשהם מתחילים לכתוב. הם כותבים בשפה אחרת מזו שהם משתמשים בה כשהם מדברים עם חבר. מבנה המשפט שונה, אפילו המילים שונות. קחו דוגמא: אף אחד לא משתמש במילה "קולמוס" בשפת הדיבור בעברית. בשיחה עם חבר, אתה תרגיש כמו אידיוט אם תשתמש במילה "קולמוס" במקום במילה "עט" , נכון? נראה אתכם אומרים לקולגה שלכם בעבודה: "העבר לי נא במטותא את הקולמוס ידידי הטוב". אני כמעט בטוח שזה לא ייגמר טוב…אז למה לכתוב ככה, אה? אז זהו, אל תכתבו ככה 🙂

אוקיי, אז יש הבדל בין שפה מדוברת לשפה כתבה. האם זה אומר שהשפה הכתובה גרועה יותר?

אם אתם רוצים שאנשים יקראו ויבינו מה שאתה כותבים, התשובה היא כן. שפה כתובה היא מורכבת יותר, מה שגורם לקורא לעבוד קשה יותר. היא גם יותר רשמית ומרוחקת, מה שמאפשר לריכוז ולתשומת הלב של הקורא לחמוק ולרחף. אבל אולי הגרוע מכל, המשפטים המורכבים והמילים המהודרות מעניקות לך, הכותב, את הרושם השקרי שאתה אומר יותר ממה שאתה אומר באמת.

אין צורך במשפטים מורכבים כדי להביע רעיונות מורכבים. כאשר מומחים באיזה נושא מופרך מדברים זה עם זה על רעיונות בתחום העיסוק המשותף, הם לא משתמשים במשפטים מורכבים יותר מאלה שמשמשים אותם כשהם מדברים על מה יאכלו לארוחת צהריים. נכון, הם משתמשים במילים אחרות. אבל אפילו במילים אלה הם משתמשים לא מעבר לנדרש. ועל פי הניסיון שלי, ככל שהנושא קשה יותר, כך הופכת שפת המומחים בתחום לפחות פורמאלית. חלקית, לדעתי, מפני שהם לא חשים שחלה עליהם החובה להוכיח משהו באמצעות שפה גבוהה, וחלקית מפני שככל שהנושא קשה ומורכב יותר, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם שהשפה תהווה גורם מפריע.

שפה לא רשמית היא בגדי הספורט של השפה. אני לא אומר שהשפה המדוברת עובדת תמיד באופן המוצלח ביותר. שירה היא מוזיקה לא פחות משהיא טקסט, כך שאתה יכול לומר דברים שלא היית אומר בשיחה. קיימים קומץ של כותבי פרוזה שיכולים להרשות לעצמם לחמוק מההכרח להשתמש בשפה מהודרת. ויש כמובן מקרים שבהם הכותבים לא מעוניינים להקל על הקורא בהבנת הנקרא – כמו למשל בהודעות תאגידיות המבשרות חדשות רעות, או בקצוות המזויפים יותר של האנושות. אבל כמעט בכל השאר המקרים, השפה המדוברת היא השפה המועדפת.

נראה שלמרבית האנשים קשה לכתוב בשפה מדוברת. אז יתכן שהפתרון הטוב ביותר הוא לכתוב את הטיוטה הראשונה באופן שהייתם כותבים אותה בדרך כלל, ואז לבחון כל משפט ולשאול, "האם כך הייתי אומר את זה אם הייתי מדבר עם חבר?" אם התשובה היא לא, דמיינו מה הייתם אומרים, והשתמשו בגרסה זו במקום בגרסה שכתבתם בטיוטה. אחרי תקופה של כתיבה כזו, הפילטר הזה יתחיל לעבוד. ברגע שתכתבו משהו שלא הייתם אומרים, אתם כבר תשמעו את הצליל הצורם ברגע שהמילה תופיע על הדף.

כבר נתקלתי בכתיבה שהייתה רחוקה מהשפה המדוברת עד כדי כך שלא ניתן היה לתקן אותה משפט אחר משפט. למקרים כאלה יש פתרון דרסטי יותר. לאחר כתיבת הטיוטה הראשונה, נסה להסביר לחבר מה כתבת. ואז החלף את הטיוטה בדברים שאמרת לחבר.

אם תצליחו לכתוב בשפה מדוברת, תקדימו 95%  מהכותבים האחרים. וכל כך קל לעשות זאת: פשוט אל תתנו למשפט לעבור, אלא אם הוא נשמע כפי שהייתם אומרים אותו לחבר.