יום הכיפורים מעלה, שוב, בשלל ערוצי החדשות ובמדיה החברתית, את שאלת תרנגול הכפרות.
ארגוני זכויות בעלי חיים מוציאים קצפם על המנהג ומתרעמים על מוות מיותר של תרנגולים, בה בעת שרבנים מגינים או מגנים את המסורת היהודית בת אלפי השנים. הריטואל כבר מוכר לנו.

האם היה קיים ריטואל דומה לפני חמישים שנה? לפני מאה שנה?
תשאלו את הסבים שלכם. סביר להניח שהם יגידו לכם שלא היה. מי שהאמין באל, ובעדה שלו היה נהוג לסובב תרנגול מעל הראש על מנת להשית עליו את חטאי האדם ולשלוח אותו למיתה בעוון חטאי האדם – עשה זאת (יש לציין שבעדות מסוימות נהוג לבצע את הכפרות עם ירק או מעות של כסף העוברות לעניים ישירות ומסמלות את הכפרה בדילוג על שלב הסיבוב והמיתה). למה? ככה.

ולמה לא היה קיים ריטואל כזה?
האם לפני 50 או 100 שנה בני האדם לא חפצו ביקרם של בעלי החיים?
חפצו גם חפצו, ההומניזם היא לא המצאה של המאה העשרים.
העניין הוא, שאז לא היו להם אמצעי מדיה רבים כל כך והמידע שקיבלו היה מצומצם. אמרו לשחוט תרנגול? אז אמרו. היה אפשר לאהוב את זה או לא, אבל זאת היתה אקסיומה. שוחטים תרנגול ביום כיפור. נקודה.

ואז נכנסה הטלוויזיה לחיינו ואיתה תכניות התחקירים. ואז נכנס המחשב לחיינו ואיתו האינטרנט.
ופתאום – הפלא ופלא, בכל עניין, אנחנו שומעים מגוון של דעות, מושפעים משפע של מידע, יכולים לחקור לעומק אם זה מעניין אותנו ויכולים לגבש דעה עצמאית.
מילת הקסם היא תוכן. ככל שיותר תוכן "מסתובב" ברשת, כך יותר אנשים נחשפים אליו. תוכן הוא אמצעי להעברת מידע אבל גם לעיצוב דעת קהל.
וכאן גם אתם נכנסים לתמונה… האם העסק שלכם מייצר תוכן ברשת? האם הוא נוגע באנשים, בלקוחות? האם הוא גורם להם לשנות עמדות או לגבש דעה עצמאית בנוגע לסוגיות בוערות?

התוכן הוא המלך, אבל זה לא בהכרח הופך אתכם לנתינים

בעולם של ריבוי ערוצים ומלל, על התוכן שלכם לבלוט, לשכנע, להיות טוב יותר ואמין יותר מזה של המתחרים ולגעת בלקוחות.
אם ניקח את תרנגול הכפרות האומלל כמשל, רצה הגורל והוא אינו מודע לסערה המתרחשת מעל לכרבולת שלו. הוא אינו מודע לתחליפים שמציעים רבנים למנהג הכפרות, אינו מודע למטרה לשמה הוא מסובב מעל ראשים ונשלח למיתה ואף אינו מודע לאלטרנטיבה של חייו (בה חייו אכן ימשיכו להתקיים…). את כל הפרשנויות הללו ואת שלל האלטרנטיבות המצאנו אנו, בני האדם, המחפשים תוכן (סיבה, משמעות, תשובה) מעצם קיומנו.
אחת הסברות לתחילתה של מסורת הכפרות הזאת טוענת שהוא תחליף לטקס השעיר לעזאזל שנערך בבית המקדש, ושמאז חורבן בית שני, הוחל הטקס על האדם הפרטי במקום על הכלל.
ומהי הסברה הזאת? נכון מאד: תוכן. תוכן שמישהו המציא, סיפור שסיפר במהלך הדורות.
הסיפור "החזיק מים" במשך אלפי שנים והשתרש בתרבות ובמסורת שלנו. למה? כי הוא היה בלעדי. תארו לכם שהיה קם "מותג" מתחרה שהיה טוען שהתרנגול הוא חיה טמאה ולכן יש לשלוח אותה למיתה בכל יום מימות השנה? איזה סיפור היה "מנצח" ונשאר עד עצם היום הזה?

לא חשוב מהו תחום העיסוק שלכם ואם אתם אכן מבצעים את מנהג הכפרות ביום הכיפורים; הדבר החשוב הוא לזכור שהסיפור שאתם מספרים לקהל הרחב חייב להיות אותנטי, הגיוני, נוגע ברגש כלשהו ושווה להפצה.
ככל ש"תכבשו" יותר שטח עם הסיפור שלכם – כך תקחו חלק גדול יותר בעיצוב הדעת של הלקוחות שלכם ובהשרשת האמונות שלכם בקרבם.
ובעוד אתם קוראים את המשפט שלמעלה, זכרו שגם הפולמוס הוא חשוב. עצם הרצון להתווכח על משהו, להוכיח טענות נגדיות או להביא סימוכין ממקור אחר – גם הם מצוינים לעסק שלכם, מאחר שהם מעוררי הד ועניין ונוגעים ברגש של הלקוח (עד כדי כך שהוא מתאמץ להוכיח את ההיפך).

המסקנה המתבקשת היא, שאין לפחד מתוכן. כל תוכן תורם את תרומתו הצנועה לגיבוש הדעה העצמאית של הלקוח בעניין מסוים, ובעניין שלשמו יצרתם את התוכן. תנו ללקוחות שלכם תשובות לשאלות, מזור למצוקות ואפילו הבטחה לבדיקה אם אין לכם תשובה ב"שלוף"… העיקר הוא שתהיו שם בזמן שמישהו מחפש את הסיפור.